יום שישי, 12 בפברואר 2016

על כינוסי נכסים והקפאות הליכים...

כינוסי נכסים והקפאות הליכים.
כינוס נכסים:
מוגבל יותר, תפקידו לא חיסול החברה, אבל מתחבר לא לכיוון של הבראה. בכינוס הנכסים בדיני החברות, מדובר בכינוס נכסים של שעבוד שוטף/צף, לפי ס' 194 לפק' החברות, הסעיף מסדיר את מינויו של כונס נכסים לאכיפת שעבוד צף ואג"ח.
הרציונל של שעבוד צף בא מהמקור שיש חברות שעיקר נכסיהן הם לא נכסים קבועים, מקרקעין/ ציוד וכן הלאה, למשל סופר, המלאי מתחלף, אם תטיל עליהם שעבוד אתה לא יכול לסחור בהם, השעבוד השוטף לעומת זאת לא מגביל את הסחירות בנכסים המשועבדים, הוא רובץ כענן ורק שהוא מתגבש לפי הכללים באג"ח, הוא יורד ותופס את הנכסים המשועבדים.
הוא נחות לעומת שעבוד ספציפי קבוע, ייחודי לחברות.
בעל שעבוד צף צריך לפנות לבית המשפט בבקשה למנות כונס נכסים למימוש השעבוד ותפקידו לתפוס את הנכסים המשועבדים לממשם ולפרוע את החוב לנושה המבוטח, גם הוא כפוך לאותם סדרי קדימויות כמו בפירוק של חברה.
באג"ח קבועים תנאים שונים לגיבוש השעבוד, לעתים אי עמידה בנכסים של החברה או הכניסה שלה להליכי חדלות פירעון, בדר"כ מדובר במקרים כאלו. הבנקים מנסים לקחת גם שעבודים קבועים וגם שעבודים שוטפים על כל החברה, בחברות בניה זה פחות רלוונטי.
כונס הנכסים בדיני החברות, הוא הכונס לגיבוש ומימוש שעבוד שוטף.
כל אותם הכללים שדיברנו בשבוע שעבר לגבי מפרקים לפי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ושכרם), אלו אותן התקנות שחלות על מינוי כונס הנכסים לפי דיני חברות.
גם שהכונס מתמנה צריך להבין שהוא לא מייצג את הנושה המובטח מכוח השעבוד, הוא חב חובת נאמנות כלפי כלל הנושים, צריך לזכור. גם כשאתה כונס נכסים יש עלים חובת אובייקטיביות.
הסמכויות של הכונס הן הסמכויות על הנכסים המשועבדים, הזכות להחזיק בהם, לממש אותם, הסמכות של המממש גוברת על סמכות המפרק. לפי סעיף דיני פש"ר נושה מובטח יכול למנות כונס נכסים גם כשיש פירוק. נכון שבהרבה מאוד מקרים שמתמנה מפרק, לא ממנים כונס, תיאורטית, יכול להיות מצב שבו יש כונס נכסים על הכנסים המשועבדים ויש מפרק על כל החברה. המפרק תפקידו לחסל את החברה והכונס מסתכל על הנכסים המשועבדים ופועל לממשם.
בעצם כינוס הכנסים הוא בצד, ליד הפירוק.
באג"ח השונות בדר"כ מה שכתוב בסמכויות הכונס הוא יכול לקבל לרשותו ל כל הרכוש המשועבד, יכול לנהל את עסקי החברה, יכול לממש את הנכסים, וכל זאת תחת פיקוח בית משפט וביעילות המירבית. הסמכויות והחובות שלו נמצאות בפקודה בסעיפים 195-199.
לגבי השכר שלו, זהו אותו שכר לגבי בעלי תפקיד ומפרקים, אלו אותן תקנות, פה מדובר בעניין של שכר מימוש/ניהול. למעט נקודה אחת, ישנו סעיף אם מדובר בכונס נכסים מטעם נושה מובטח אז מפחיתים 25% מהשכר שיש בתקנות.
מה קורה שיש כונס נכסים ויש מפרק?
בתי המשפט לא אוהבים עימותים בין בעלי תפקיד, המפרק שהוא בעל האינטרס הכללי של כלל הנושים אמור לפקח וללוות את כלל התהליכים לרבות הליכי הכנוס בלא הכי, אם חושב המחיר איננו ראוי, אפשר להתווכח. ישנו פיקוח מסוים של המפרק מלמעלה.
ההלכות שנקבעות בהקשר הזה, כמו בפס"ד גרבש, אומרות כדלהלן: אם החוב לנושה המובטח גבוה מערכו של הנכס המשועבד, גם לנושה המובטח יש אינטרס להגדיל את התמורה כי גם הוא נפרע מהחוב, אם החוב לנושה המובטח נמוך מערכם של הנכסים המשועבדים, האינטרס הוא של הנושים האחרים, לא של הנושה המבוטח.
האינטרס העיקרי של הנושים הלא מובטחים, היתרה שייכת להם.
אם החוב גבוה מערכם של הנכסים המשועבדים יש לו אינטרס כדי שיפרע ממנו חובו, אם הוא נמוך, האינטרס שלו פחות רלוונטי כי הכונס תפקידו כלפי הנושה המבוטח ולא כלפי האחרים, לפי ההלכה האינטרס הגובר הוא של המפרק כי תפקידו לדאוג לשאר הנושים.
 לפעמים העיתוי מתי פונים לבית משפט למנות בעל תפקיד הוא גם חשוב.
תיק בורגראנץ'- לפני 6-7 שנים, חברת פז הייתה נושה מובטחת, הייתה הבעלים של בורגראנץ' בעבר והיו חייבים לה כספים, היה לה שעבוד שוטף מהחברה, החברה נקלעה לקשיים ופז פנתה בבקשה למנות כונס נכסים לתפוס את החברה ולפרוע את החוב. זה הגיע לשופטת אלשייך, בעלה היה דירקטור בחברת פי.בי. חברת אחות של הבנק הבינלאומי שנמצא בשליטת בינו צדיק (הבעלים של פז), אלשייך כתבה שהיא פוסלת את עצמה מלדון בתיק והעבירה לשופט שלא עוסק בפירוקים שקבע לדיון לעוד שבועיים.
בד בבד עם אותו עניין ספק הבשר של בורגראנץ', חברת נטו, הגישו בקשה למינוי מפרקים על החוב, החוב היה 17 מיליון שקל והחוב לנטו היה כחצי מיליון, ושם אלשייך לא פסלה את עצמה. אלשייך מינתה שני מפרקים על הרשת, פז יצאה מדעתה, ביקשה כונס ודחו אותה לעוד שבועיים והספק הקטן קיבל את הפירוק. פז התחילה בערעור לעליון ובין לבין פנו לכנ"ר, ואמרו שאין סיכוי שפז, בעלת החובות הגדולים, ונטו תמנה מפרקים. שאלו האם החברות יוכלו לעבוד בשיתוף פעולה עם המפרקים. אמרו לה שהחברה תלך לכינוס כי יש שעבוד צף על כל החברה. הכנ"ר ביקש שיתוף פעולה. פז עמדה על שמירת האינטרסים שלה. בבוא מול השופט, והקדימו את הדיון, שיש בקשה לכינוס נכסים של מפרקים מטעם פז. עשו הסדר והתוצאה הייתה טובה. בסופו של דבר לעשות הסדר טוב לטובת הנושים, פז ויתרה על חלק מהחוב המובטח שלה והנושים הלא מובטלים קיבלו למעלה מ-70%.
כונס הנכסים השני השכיח ביותר, שקיים גם בחברות, הוא כונס הנכסים על נכסים קבועים: משכנתה, משכון וכן הלאה. כונס הנכסים פועל לפי חוק ההוצל"פ, פרק ה לחוק, מסדיר את הנושא של מינוי כונס נכסים למימוש נכסים קבועים, כאשר גם בחברות יש כונס נכסים על פי נכס ספציפי, ישנן הוראות לגבי סמכויות הכונס, שכר הכונס, נע בין 6-12% מהתמורה, תלוי בסיטואציה בתיק, זה הרבה יותר גבוה משכר כונסים ומפרקים בדיני החברות (אבסורד, עבודתם קלה יותר).
יש עוד כל מיני סוגי כונסי נכסים, בין 18-20, על פי ההוראות השונות שלביהמ"ש הפסיקה קבעה שלביהמ"ש סמכות טבועה למנות כונס במקרה הצורך על הנכסים לצרכי פירוק-שיתוף, ניהול וכיו"ב.
כונס הכנסים הרשמי – גוף במשרד המשפטים שלפי פק' החברות מלווה ומייעצת בתהליכי הפירוק והפש"ר.
בתהליכי פש"ר- בעל תפקיד שנקרא כונס נכסים , מתמנה לשמור על הכנסים לפני שמתמנה צו לפי פש"ר.
פקודת המיסים גביה- סמכויות גביה, בין היתר בתיקון שנעשה לאחר מכן הוסיפו סעיף 12ז שאומר שמנהל רשות המיסים מוסמך למנות כונס נכסים לנכס מסוים של החייב לשם גביית חוב מס. לא משתמשים בזה הרבה, אלו לא הליכי בימ"ש. זהו גם חיסרון, בעל תפקיד בבית משפט יש לו חסינות מסוימת, יש לו מישהו שפועל, יש לו בעיות או טענות ואין לו הגנה.
תקנות סד"א- אפשרת למנות כונס נכסים להוצאה לפועל של פס"ד, למשל, פסק דין לאכיפת חוזה מקרקעין והמוכר לא מבצע את העברת הבעלות בטאבו, ביהמ"ש יכול למנות כונס נכסים עם סמכויות לבצע את העברת הבעלות והרישומים וכל מה שנקרא (תקנה 338), או לשמור על הרכוש שהסמכויות לגביו לא ברורות.
יש למשל בחוק הבנקאות, רישוי בסעיף 34, למשל רכישת מניות בבנק מעל 4.9% צריך היתר של בנק ישראל, אם מישהו עבר על כך, בנק ישראל יכול למנות כונס נכסים שיתפוס אותן ויממש אותן.
ישנם כונסים נוספים.
השכיחים ביותר, כונס הנכסים לפי דיני החברות וכונס הנכסים הספציפי לפי חוק ההוצל"פ.
תפקיד הכונס לא חיסול החברה אלא תפקידו מוגבל יותר, הכינוס יכול דרדר את מצב החברה ולגרום לה להגיע לפירוק, ספקים מפסיקים לספק, כמו במגה, בנקים לא יתנו מימון וכן הלאה, ההליך עצמו הוא מוגבל יותר, לא מעניין אותו החיסול של החברה, לא תפקידו ולא האינטרס שלו, יכול להיות לצד פירוק.

הבראת / שיקום החברה
ישנם שני מונחים, הקפאת הליכים והסדר נושים.
הקפאת הליכים
חברה שמוצאת את עצמה במצב של חדלות פירעון לא יכולה לפרוק את חובותיה, בעבר הגישה מסורתית הייתה פירוק. הנושים היו מקבלים את מלוא כספם והיה נשאר כסף לבלעי המניות, לא הייתה ברירה.
באמצע שנות ה-90, הוסיפו לפק' החברות את סעיף 233, שלימים הופך כלשונו לסעיף 350 לחוק החברות, בשיקום חברה, ההוראות נמצאות בחוק החברות.
ישנן חבורת שבשלב מסוים לא יכולות לפרוע את חובותיהן אך יתכן ויכולת לחזור ולשגשג אם יוצעו להן פעולות הבראה ותינתן להן האפשרות בין אם מדובר בך שחלק מחובותיהן יושמטו או פריסתם, או שינוי ההנהלה ויבצעו תהליכי הבראה, לחברה יכול להיות שתהיה לה תוחלת להיות רווחית ועסקית, המטרה היא שיקום החברה.
בשביל שהחברה תוכל להתקיים עם החובות שלה, בסופו של דבר תגיע להסדר נושים (הסכם בין החברה לנושיה מה עושים עם החובות), החברה תמשיך להתקיים תחת ההסדר.
אפשר להגיע להסדר גם בלי בימ"ש, שמים את כל הנושים בחדר ויש הסדר. יש לכך יתרון, זה נעשה בשקט ללא פרסום ואין אישור בימ"ש, אך החיסרון הוא שלפי הסדר ישנו צו של בימ"ש שמחייב ומגבה את זה, אפשר לכפות על נושים שמתנגדים, אם יש רוב, בהסדר וולונטרי שנעשה מחוץ לכותלי בימ"ש שלא היה צד לעניין יכול להתנגד ולהגיד אני הולך לפירוק.
גם כשמגיעים להסדר בי בימ"ש, בסוף פונים לביהמ"ש כדי לנסות ולקבל צו לפי סעיף 350, כדי שיהיה אפשר לכפות על כולם. בדר"כ שחברה בקשיים, זה לפי צו בימ"ש.
אחת הבעיות העיקריות בשיקום חברה, היא ההידרדרות המהירה במצבה של החברה, עיקולים, הוצל"פ, תביעות וכיו"ב, גם פעולות של תקנות של החברות, פעולות נושים והברחות נכסים, הפתרון הוא בסמכות ביהמ"ש להורות על הקפאת הליכים כנגד החברה, "פסק זמן קצר" שתראה אם אפשר להציל את החברה או לא, עד לתיקון 19, לפי לשון החוק, פרק הזמן שחברה הייתה יכולה לקבל הגנה של הקפאת הליכים כנגדה היה מוגבל לעד 9 חודשים בערך, בפועל, כמו ב"תבל" שהיה שנתיים, שביהמ"ש ראה שיש אפשרות להסדר הוא האריך את התקופה.
בתיקון 19 הורידו את המגבלה, כיום אין הגבלה, אך ביהמ"ש צריך מעת לעת לדון ולתת הערכה בהתאם לנימוקים לתקופת ההקפאה.
התקופה הזו נותנת לחברה שקט תעשייתי, שלא יפעלו בהליכים כנגדה שתוכל להשקיע את האנרגיה בהבראת החברה, למנוע מנושה לקבל עדיפות מנושים אחרים ולהכניס בעל תפקיד מקצועי שראוה את טובת כלל הנושים במטרה להביא לשיקום החברה והבראתה.
לכן, ממונה בעל תפקיד שמכונה נאמן, בעבר קראו לו מנהל מיוחד, ולתת לו סמכויות כפי שמצא לנכון לרבות סמכויות לנהל את כל החברה אם צריך במטרה לשקם את החברה ולפעול להבראת החברה וכל מה שקשור בכך.
היות והמטרה להבריא את העסק, תקנות החברות (בקשה לפשרה/ הסדר) קובעת את הפעולות שיש לבצע בהקפאת הליכים/בקשת הסדר (יש באתר תרשים זרימה).
בתקנות האלו, הבקשה להקפאת הליכים צריכה לכלול המון מידע על גילוי רחב, במטרה לתת לנושים , לבלעי המניות ולביהמ"ש תמונה כוללת ומעודכנת ככל שניתן של החברה ומצבה, מדובר במיני תשקיף.
זהו מידע מאוד רחב שצריך לצרף, לפעמים מדובר בבעיה קשה, מה היכולת של החברה במצבה להכין תשקיף כזה? לא רק זה, התקנות דורשות לצרף לבקשה תכנית הבראה של החברה, המטרה להבריא אותה, מי שמבין בזה, להכין תכנית הבראה לעסק מדובר בשבועות של עבודה. לא רק זה, התקנות דרושות לצרף טיוטה של הסדר הנושים. אי אפשר לפני שיודעים מה החובות ושווי הכנסים? זה לא הגיוני. אמנם ניתן לבקש ארכה להשלמה אחר כך, זה פשוט לא רלוונטי לתת דבר כזה בתקופת הזמן בה נמצאים ובלחץ זה נמצאת החברה.
זה תלוי בשופט, כמובן שבימ"ש רוצה לראות שיש תוחלת הבראה, שיש סיכוי ללכת להסדר, זוהי לשון התקנות, חלק מבתי המשפט מקפידים על כך, קשה בפרקטיקה לתת אותם באתן שלב.
מצד שני, המסמך החשוב ביותר לתת בבקשה כזו, או אחד החשובים, אינו מופיע בתקנות, כשדיברנו על השיקולים של ביהמ"ש לתת לחברה ללכת להקפאת הליכים, אחד השיקולים היה לנהל את החברה בתזרים חיובי וללא גירעון. בשביל זה, צריך להראות תכנית הפעלה של החברה, כמה תפסיד כמה תרוויח, יהיו או לא מקורות מימון, וזה רלוונטי לעכשיו, איך מנהלים את החברה בהקפאת הליכים ומהי המשמעות.
תכנית ההפעלה לא כתובה בתקנות, היא משמעותית במציאות, זהו המסמך החשוב ביותר בשלב זה כי על סמך המסמך הזה יהיה אפשר לדעת מהן הפעולות שעומדים לנקוט.
שמתמנה אותו בעל תפקיד, פוקעות הסמכויות של ההנהלה והדירקטוריון של החברה, אותו בעל תפקיד הופך להיות מנהל על של החברה, עדיין משפטית הוא בעל סמכויות הניהול, לפעמים משאירים לדירקטוריון, סמכויות לעניינים ספציפיים מאוד למשל אישור דוחות כספיים של תקופות קודמות, במיוחד בחברות ציבוריות מעבר לכך, הסמכויות של הדירקטוריון באותה התקופה, פוקעות ומוקפאות לגמרי ומתחילים מחדש.
הנאמן מכריע על ניהול החברה, לוודא שלא נעשות פעולות שאינן כשורה שנעשות בה ולגבש את תכנית ההבראה והסדר הנושים, נדבר בהמשך מהיכן לו המידע.
מהם ההליכים שמוקפאים כנגד החברה בתקופת הביניים הזו?
לפי לשון החוק, ההליך מוגדר במשמעות רחבה מאוד על מנת שיהיה ניתן לתת לחברה הגנה ולשקם אותה בתקופה הזו, זה כולל תביעות, ערעורים, הוצל"פ, בוררויות, סעדי ביניים וכו'. אבל יש שני סוגים דברים שבכל זאת יש הגבלה לגביהם, אינם מוקפאים לחלוטין:
1.      חילוט ערבויות בנקאיות- החברה מבצעת פרויקט/יש לה חוב ואותו צד ג' קיבל ערבות בנקאית להבטחת החוב, החברה נכנסת לחדלות פירעון וצד ג' רוצה להיפרע, יש לו בטוחה חיצוני, ערבות של הבנק לחוב של החברה, הפסיקה קבעה שהקפאת הליכים איננה משעה הליכים לחילוט ערבויות בנקאיות אבל ניתן בכל זאת לפי הפסיקה בשנים האחרונות לבקש מביהמ"ש השעיה או הקפאה של חילוט הערבויות לתקופה קצרה אם רוצים לבדוק את נסיבות הוצאת הערבויות והאם זה לא בעייתי באיזושהי צורה, לדוגמה אם הוצאה התרמית/ או לא עומד מאחוריה כלום, ביהמ"ש יתן 3 חודשים לבדיקת העניין.
בקבוצת פלג גבעוני, הייתה קבוצה של 9-10 חברות ציבוריות שנכנסה בבת אחד לקשיים כתוצאה מחקירה של רשות ני"ע שניהלה על זיוף דוחות כספיים וגניבות, הרשות בין היתר אסרה הל המנהלים של החברה לדבר אחד עם השני, כל הדירקטוריונים התפטרו, הדבר היחיד שעשו, במזל, נתנו יפוי לעו"ד לעשות פעולות מתאימות ואחת החברות, פויכטוונגר תעשיות, הייתה עם 850 עובדים, עוסקת בתחומי הנדסת חשמל, פנה עוה"ד לבית המשפט בבקשה של 3.5 עמ', לא תשקיף ולא כלום ואמר לשופטת, אי אפשר לגרום כזה נזק לחברה, בוקה ומבולקה, ולכן מבקש הקפאת הליכים לחברה, לא צירף תכנית הבראה וכלום, אמרה אלשייך, איזה מזל שלא כתוב בתקנות לביהמ"ש אין שיקול דעת ונתנה צו הקפאת הליכים לחברה, והיה הסדר, היום שמה אפקון וכל החברות האחרות בקבוצה הגישו בקשות להקפאת הליכים, חלק היה בהקפאה וחלק בפירוק.
בקבוצה הזו היו ערבויות בנקאיות שניתנו לצד מסוים, והנאמן ראה שלא הייתה עסקה אמיתית, לא ניתנה כדבר אמיתי לצעד אמיתי של החברה, לא הייתה תמורה אלא מישהו רצה להיטיב עם אחר, ביהמ"ש ביטל את הערבויות הבנקאיות. אפשר לבקש לתקופה קצרה השעיה של החילוט הערבויות הבנקאיות, בגדול הקפאת הליכים לא מונעת חילוט ערבויות בנקאיות שיש לנושה שיש לצד ג' כנגד הבנק, אותו הצד יחזור לחברה כנושה, צד ג' נפרע מהערבות, המטרה היא לתת מעמד משפטי, המסמך הוא בטוחה שניתן להיפרע ממנה והוא לא ישאר בלי כלום.
אפשרות לבטל חוזים עם החברה- לא נמצאים במצב שאי אפשר לבטל אותם לחלוטין, מכוח תיקון 19 יש לביהמ"ש סמכות לבחון את הנסיבות, למנוע את החילוט/ להשתחרר מהסכם, יש אפשרות למנוע הקפאת הליכים.
נושא מעניין נוסף, עיקולים – כדי שיהיה מקור להיפרע צדדים מטילים עיקול על הנכסים , הזכויות. ההלכה הברורה שאין משמעות לעיקולים, הם בטלים, הם לא נותנים מעמד בסדרי הקדימויות, זה מה שקובע. הייתה שאלה בהקפאת הליכים מה משמעותם של העיקולים? הפסיקה קבעה בסדרה של פס"ד, למרות שלא מופיע בחוק גם העיקולים בטלים כאשר החברה נכנסת להקפאת הליכים, המטרה היא פשוטה, אם החברה צריכה לבצע פרויקט והכספים מאותו הלקוח מעוקלים, הפסיקה קבעה שהעיקולים מתבטלים, המשמעות היא שעיקולים הם כלי נחמד כל עוד החברה לא חדלת פירעון, אם החברה מתקיימת זה בסדר. אם החברה חדלת פירעון העיקולים לא שווים דבר. בהקפאת הליכים אם העיקולים בטלים, החברה יכולה להמשיך להתקיים.
שני נושאים חשובים שנדבר עליהם בהמשך הקורס, ברגע שיש סעיף אחד בחוק שדן בנושא של הבראת חברה, לא משנה כמה ירחיבו אותו, ברור שדבר החקיקה חסר, בפירוקים יש מאות סעיפים, מה כבר אפשר בסעיף אחד לכסות על דיני הבראת חברה, מה קרה? עשו הרבה שאלות בנשואים שונים שבתי המשפט היו צריכים להחליט מה עושים, בתי המשפט קבעו הלכות שונות בנשואים שונים כולם קיבלו את העיקרון שאנו קולטים לתוך דיני הבראת חברה את דיני הפירוקים בשינוים המחוייבים, בגלל החוסר שיש בהוראת ובהליכים בדיני ההבראה.
למשל בפס"ד טשת, אומר ביהמ"ש "בתחומים רבים דיני הפירוק משמשים מקור להשלמת החסרים בדיני הסדר נושים והבראת חברה, גם סוגיית הקדימויות בין הנושים השונים ביחס לחובות שנוצרו במהלך הניהול המיוחד, לא זכתה להסדר תחיקתי. מן הראוי כי הפתרון לסוגיית הקדימויות יוצב אף הוא בהשראת דיני הפירוק ובשינויים המחויבים".
פסק הדין הידוע ביותר בנושא הזה ע"א 3911/01 כספי נגד נס בעליון, חברת נדל"ן שהגיע לקשיים, היה לה נושה שוק אפור, נתן לה מימונים לאורך כמה שנים ומעת לעת חידש את הריבית וההלוואות, הלוואה אחרונה הייתה שנתיים לפני הקריסה, בערך חודש לפני הבין שהחברה במצב בעיתי ולא יקבל את כספו בחזרה והוא רכש שתי דירות מחברה, לא שילם תמורתן, הפך את החוב בגין ההלוואות לתמורה עבור שתי הדירות, כך יש לו נכס ביד ואמר במקום שיהיה נושה לא מובטח, הוא כעת בעל דירות, בטיפול בתיק, בזמן הקפאת ההליכים, לא הכירו בעסקה, הוא נושה לא מובטח, העליון קבע שאפשר לבטל את העסקה הזו כמו בפירוקים שאפשר לבטל בין 3 חודשים לחצי שנה אחורה, למרות שהפקודה מדברת על פירוק במפורש, בתי המשפט אמרו שאנו מחילים על הסדרים כאילו אנו לא מדברים על פירוק בסעיף הזה.
ביהמ"ש ראה שסמכויות הנאמן בשיקום חברה אינן מוגדות במפורש בחוק וזהו אחד מן החסרים הרבים שבהסדר של שיקום חברות, כפי שהמפרק זקוק לסמכויות רחבות על מנת להגשים את מטרת הפירוק, כך זקוק הנאמן לסמכויות רחבות על מנת להגשים את מטרת השיקום, לפיכך נלך גם בסוגיית סמכויות הנאמן אחרי הפרקטיקה המשפטית והשיפוטית המשלימה את החוסרים שבדיני שיקום חברה לתוך דיני פירוק ונקבע בידי הנאמן אותן הסמכויות המוקנות בדיני הפירוק למפרק.

הכלל החקיקתי חשוב- לקחו דיני פירוקים וקלטו אותו לתוך דיני הבראת חברות.

פירוק והבראת חברות...

היתרונות היחסיים של הסדר מול פירוק המגדילים את הקופה:
Ø     מיסוי מקרקעין
Ø     הפסדים צבורים
Ø     המשכיות חוזים
Ø     מפעל מאושר
Ø     מוניטין
Ø     סיווגים
Ø     היסחרות בבורסה
אמרנו שהניסיון מראה שערכו של העסק כמכלול גבוה בהרבה מהערך שלו כ"ברזלים" / פריטים. אחת המטרות העיקריות של הבראת עסק היא לשמור עליו חי.
יש לחברות נכסים שונים שאם היא מתקיימת הם שווים כסף ואם היא מתפרקת הם נעלמים. למשל, הפסדים לצרכי מס. העסק צבר הפסדים, יכול לא לשלם מס על ההפסדים שלו, אם החברה תתפרק ההפסדים נעלמים.
אם רוכשים חברה עם המקרקעין לא משלמים מס, זה חלק מהמכלול.
המשכיות חוזים – בורגראנץ' אם החברה ממשיכה להתקיים החוזה ממשיך, לא ניתן להעיף אותנו. יש לכך משמעות עצומה להמשך הפעילות של העסק כעסק קיים, חברות פרטיות שמבצעות פרויקטים, עד שהחברה מקבלת את הרישיון להתמודד במכרזים זה תהליך שעוברים אותו. ישנו ערך שאפשר להתקבל בפרויקטים מהסוג הזה, אם החברה מתקיימת, יש לו חברה עם סיווג.
סחירות בבורסה- ההשקעה היא נזילה, אפשר לגייס הון, אם חברה מתפרקת זה נעלם. כל אלו סוגי נכסים של הנושים, גם אם היא חדלת פירעון יש להם ערך אם החברה ממשיכה להתקיים כחברה.
ישנה חשיבות עצומה לשמור על העסק כעסק חי אלא אם אין ברירה אלא לפרק אותו.
קבלת הפנים לבעל התפקיד
מה קורה כשבאים לחברה בקשיים? כל הגורמים המעורבים למעשה מאבדים שליטה:
העובדים בהיסטריה, חוששים מאבדן הבית – לא פשוט למצוא מקום עבודה. בדר"כ לא קיבלו כמה משכורות, ההפרשות לקופות לא מכסות מה שצריך לשלם להם. המנהלים והבעלים – במצוקה, מפעל חייהם עולה באש.
אם אלו חברות ציבוריות, הקריסה של החברה יכולה להוביל לקריסה שלהם ברמה האישית, זה לא פשוט בסיטואציה הזו: הספקים, קבלני משנה ולקוחות – בלחץ לעיתים נפילה כזו יכולה להוביל לקריסתם, שוק אפור – מגיעים ל"ביקור נימוסין" הבנקים מפעילים לחץ, כל אחד מהגורמים – מושך לכיוון שלו ודווקא בעת – שנדרש שיתוף פעולה והירתמות מאחר ולעיתים התוצאות דרמטיות.
אז איך רותמים את כל הצדדים לשתף פעולה?
א.     הבנת האלטרנטיבות
ב.      הבנת ההשלכות
ג.       חידוד האינטרס המשותף
באגרסקו למשל אחד הפתרונות היו למכור את החברה ולהכניס את הנושים כשותפים.
העובדים היו מכוונים על ידי ההסתדרות, קיבלו את פני הנאמן בשביתה האיטלקית ורשימת דרישות, היו מוטרדים מאי חתימת ההסכם הקיבוצי טרם הכרזת החברה כחלדת פירעון. מכוונים על ידי ההסתדרות –  קיבלו את פני הנאמן בשביתה איטלקית ורשימת דרישות .
הם היו מוטרדים מאי חתימת ההסכם הקיבוצי טרם הכרזת החברה כחדלת פירעון.
נוצר משבר אמון ועימות קשה בין מנכ"ל החברה לעובדים (דילמת כניסה לחברה- מבלי סיוע ההנהלה הקודמת.
העובדים חששו לעתידם והיו המומים מקריסת הבית.
אחת הסיבות הייתה כי מצבת כוח האדם בחברה – לא הותאמה לנפח הפעילות של החברה והייתה בעודף ( עלות העסקה של 14 מיליון יורו לשנה).
בדיון הראשון בבית המשפט, לאחר מו"מ של שנתיים עם ההנהלה לחתום על הסכם קיבוצי חדש, מנכ"ל החברה שהבין שהיא לקראת חדלות פירעון סירב לחתום, הם יצאו מדעתם, אין להם את הזכות. עורכת הדין באה בדיון הראשון ובקשה שהנאמן יחתום על ההסכם הקיבוצי החדש. ברגע שנוצר שיתוף פעולה, ההסכם נבנה כך שלא היה צופה פני נושים אחרים, אלא את ביטוח לאומי. הייתה הבנה שהעובדים יוותרו על חלק מהשכר כדי לאזן את הקופה. בסופו של דבר גובש אותו ההסכם הקיבוצי והוסבר לבית המשפט למה לא העדפת נושים. והוא אושר. קבצת העובדים בסופו של דבר המדינה נאלצה לכבד את זכויותיהם והם קיבלו 33 מיליון שקל לעובדים.
בעייית הגירעון - המשך העסקת כל העובדים, אף לימים ספורים, תוביל ליצירת גירעון משמעותי בהפעלת החברה, עניין שמשמעותו נזק רב לחברה, לעובדים עצמם, לספקים ולכלל נושי החברה פנינו לבית המשפט בבקשה, להוציא 200 עובדים לחופשה ללא תשלום.
הפתרון:
העובדים תרמו  מתוך סולידריות 6 ימי עבודה לחודש.
מדובר בתקדים יוצא דופן – העובדים, קבוצת נושים הזוכה ל100% וללא העדפת נושים. על אף כי הייתה קיימת הבעיה המשפטית כי תיתכן פגיעה אפשרית בעקרון שיוון הנושים, הפתרון הטוב לעובדים היה לחתום על הסכם קיבוצי או הסכמה על פיצוי מוגדל, כך לא יוכלו להסתמך על קופת ההסדר באורח החורג ממה שמגיע לעובדים לפי סדרי הקדימה.


אגרסקו עבדה בכל העולם, כאשר הובן כי החברה נכנסת לחדלות פירעון כל הספקים הפסיקו לשלם. אם חייבים כסף לבנק מסוים, יש מקומות שיש כסף פנוי. לא יהיה לנו את הכסף הזה. ברגע שהחברה תיכנס להקפאת הליכים נעביר לחשבון. עובד בחברה לא הבין את זה והדליף לעיתונאים ונוצר מצב שחשבו שעורכי הדין העלימו 1.7 מיליון שקלים.
משימות בעל התפקיד
השתלטות על העסק- סיטואציה שלמה, ספירות מלאי, 5-7 אנשים שעובדים רק על זה.
עצירת ההידרדרות והקריסה
ניהול החברה גיבוש תכנת הבראה
גיבוש הסדר נושים
מירוץ כנגד השעון
מה הכישורים לבעל תפקיד?
מטריה משפטית
הבנה חשבונאית – כל פרויקט צריך לבדוק מתחילתו ועד סופו, תזרים מזומנים, ניתוחים כלכליים וכיו"ב.
כישורי ניהול
מעין פסיכולוג
אמונה
פירוק חברות
דרכי הפירוק- סעיף 244 לפק' החברות
אמרנו שהחברה היא אישיות מלאכותית שהחוק הקים אותה, כמו שהחוק הקים את החברה, הוא קובע כיצד היא מתחסלת בפירוק. הליך הפירוק הוא סטטוטורי קודם כל מכנסים את נכסי החברה, מממשים אותם, יש קופה שאליה מעבירים את חלוקת הסדרי הנושים ולאחר מכן מחסלים את החברה וחיסול האישיות המשפטית שלה ומחיקתה ממרשם רשם החברות.
לצורך ההליכים הללו מתמנה בעל תפקיד – המפרק – שהוא מבצע את ההליכים האלו. הכניסה להליכי פירוק לא וגרמת באופן אוטומטי לחיסול החברה, המפרק פועל בשם החברה, כל הפעולות האלה בשמה, היא ממשיכה להתקיים עד שתהליך הפירוק הושלם ואז מוחקים אותה מהפנקס ומחסלים את אישיותה המשפטית.
עצם הכניסה להליכי פירוק מביאה לפקיעת הסמכויות של האורגנים של החברה ואלו עוברות לנאמן. לעיתים היא אף גורמת למגבלות.
יש מסך שחוצץ בין החברה לבעלי המניות כשאתה מעביר נכסים לחברה אלו נחשבים מאותו רגע לנכסי החברה, המטרה של הפירוק היא לבטל את המסך ולהעביר את הנכסים לנושים ואם יש יתרה להעביר לבעלי המניות.
הזכרנו שישנו מונח נוסף – כינוס נכסים – לא חיסול, אלא מטרתו מוגבלת. נושה החברה שיש לו בטוחות על נכסים כאלו ואחרים, אם החברה לא משלמת את החובות , הוא תופס את הנכסים המשועבדים בכדי לממשם ולפרוע את החוב והוא פונה לבית המשפט לבקש כונס נכסים, יכול להיות שתיווצר תוצאה שהחברה תובא לפירוק, לקוחות יפסיקו לעבוד איתו וספקים יפסיקו לספק לה. כונס הנכסים תפקידו מוגבל יותר, הוא פועל בנכסים המשועבדים בלבד. המפרק תופס את כל החברה. כונס רק על המשועבדים.
זכותו של נושה מובטח למנות כונס נכסים גם בהליכי פירוק והוא על המשועבדים ויש מפרק על כל החברה.
יכולות להיות שני הסיטואציות ביחד, הליך כינוס הנכסים מוגבל יותר והוא גם כפוף לסדרי הקדימויות.
שאלה בבחינות לשכה- בעל מניות של חברה והחברה נכנסו לפש"ר... למדנו שחברה לא פושטת רגל, הנבחנים התנגדו וקיבלו את זה.
סעיף 9 לפק' אומר שלא תוגש בקשת פש"ר נגד תאגיד או חבר בני אדם שניתן לפרקם לפי פק' החברות או לפי פק' האגודות השיתופיות, המונח פש"ר לא חל על החברה. מצד שני, יש קשר בין דיני פש"ר שגם הם בפק' אנגלית לבין דיני פירוק חברה שגם הם בפק' האנגלית (1922), כמעט 100 שנה עברו מאז, לא מעודכן ביחס לכלכלה המודרנית. סעיף 353 לפק' קובע כי "בחברה חדלת פירעון ינהגו על פי דיני פש"ר החלים על נכסיו של מי שהוכרז פושט רגל בכל הנוגע לזכויותיהם של נושים ושאינם מובטחים, לחובות הניתנים לתביעה..."
בספרות הסעיף מכונה צינור קליטה כללי שדרכו קולטים לדיני פירוק חברה חלק מהדינים של פשיטת רגל אבל הפסיקה קבעה שמה שנקלט בעניין הזה אלו רק דינים שעוסקים בהגדרת זכויותיהם של הנושים, לא דינים אחרים שעוסקים למשל בהגדרת נכסי החייב וכן הלאה, ולכן יש דמיון בין הדברים.
פירוק חברה על פי סעיף 244 לפק' ייתכן באחת הדרכים האלה:
בידי בית משפט- הנושא העיקרי בקורס.
מבקש הפירוק חייב לעמוד בשני תנאים מצטברים:
1.      זכות מידה – על פי סעיף 259
מי רשאי לבקש פירוק?
החברה עצמה, נושה, לרבות נושה מותנה או עתידי ומשתתף. לפי סעיף 261 יש סמכות במקרים מסוימים גם ליועמ"ש לבקש את פירוק החברה.
במקרה שבו הנושה מבקש פירוק, החברה חייבת לו כספים ולפי הפק' נושה מותנה – הנשיה שלו בחברה מותנית, כמו ערב  בחובות החברה שערבותו טרם נתבעה.
נושה עתידי- אדם שהחברה חייבת לו סכומים שמועד התשלום עבורם הוא בזמן עתיד, כמו אג"חים.
2.      עילת פירוק מוכרת – על פי סעיף 257 בית המשפט רשאי לפרק חברה בהתקיים אחת מאלה:
א.     החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט- החברה ביקשה.
ב.      החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שהתאגדה או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה- הקימו חברה והיא לא פועלת.
בעבר היה סעיף נוסף, מס' חברי החברה פחת מתחת למינימום.
ג.       החברה היא חדלת פירעון- עילת נושים בדר"כ.
ד.      בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק
בכל מקרה לבית המשפט שיקול דעת נרחב. בית המשפט של פירוק יש סמכות מאוד רחבה, זהו תחום משמעותי, כל שופט לקח את זה בדרך שלו.
פירוק מרצון – על פי סעיפים 319-341, מדובר בהליך רצוני של החברה, לא אומר שהיא חדלת פירעון, מסיבות שונות בעלי המניות מחליטים שצריך לפרק אותה או מסיבות מיסוי – העברת הנכסים לבעלי המניות.
זהו הליך שמבוצע על ידיד החברה עצמה למען חיסול האישיות המשפטית של החברה ואת עסקיה. הנכסים מועברים לכיסוי החובות ואם אין חובות- הנכסים עוברים לבעלי המניות. החברה ממנה מפרק שבאמצעות דיווחים לפנקס ופרסום ברשומות מקדם את החברה לעבר חיסול. הוא למעשה מקבל את סמכויות הדירקטוריון. בסיום הליך פירוק מרצון החברה מתחסלת, ואם התפרקה מכינים דו"ח סופי שמתפרסם ומחסלים את האישיות המשפטית של החברה על פי סעיפים 342-347.
בהערת סוגריים, ניתן לבקש מבית המשפט להתערב על פי סעיף 355.
בפיקוח בית המשפט- הליך שכמעט ולא קיים במדינת ישראל.
חדלות פירעון
עילת הפירוק הנפוצה ביותר, מרבית בקשות הפירוק בשל חדלת פירעון מוגשת בידי העובדים. בהרבה מקרים מבוקש פירוק על ידי העובדים – הם מבוטחים בביטוח לאומי במקרה שהמעסיק נכנס לפשיטת רגל ויכולים לבקש פירוק רק לאחר שהמפרק מאשר את תביעות החוב לביטוח לאומי.
סעיף 258 לפק' אומר שישנם כמה מקרים שאפשר לקבוע שחברה חדלת פירעון, נושה החברה שחייבים לו 5 שקלים ומעלה שהגיע זמן פירעונו והיא לא פרעה לו את החוב והוא התרה בה וחלפו 21 ימים> מגישים התראת פירוק.
צו הוצאה לפועל או כתב בית דין אחר שניתן על פי פסק דין או צו של בית משפט לטובת נשה של החברה, לא קוים כולו או מקצתו. יוצרים חזקה סטטוטורית, רואים כאילו החברה חדלת פירעון.
מקרה שלישי- שיקול דעת- בית המשפט השתכנע שאין ביכולתה של החברה לשלם את חובותיה. היא חייבת להגיע לפירוק.
איך ביהמ"ש בוחן חדלות פירעון ומהם המבחנים?
1.      נושה שמסר דרישה חתומה.
2.      אי קיום צו בית משפט או הוצאה לפועל.
3.      הוכח לבית המשפט שאין יכולת לשלם חובות:
א.     המבחן הנכסי – מזאני- גובה החובות עולה על ערך הנכסים – לא פשוט, לא תמיד יודעים מה שווי הנכסים, לא תמיד מה שמופיע בספרים.
ב.      מבחן הנזילות – תשלום חובות שוטפים – האם חברה מסוגלת היום לפרוע את החובות השוטפים שלה. אם אין לה כסף לפרוע את החובות אז אין לה כסף. יכולה להיות שלחברה יש נכסים ששוים הרבה מאוד כסף ואי אפשר לממש אותם.
שני המבחנים קיימים בחוק, משרד המשפטים חושב לבטל את המבחן הנכסי לעומת לשכת רואי החשבון שחשובת שצריך להסתכל על המכלול ולהשאיר את שניהם.
פירוק מטעמי הצדק ויושר
זו עילת הפירוק השכיחה בסכסוכים בין בעלי מניות – טענה לפיה החברה הגיעו למבוי סתום.
בחוק החברות החדש כלול סעיף 191 המקנה לבית המשפט סמכויות נרחבות להתערב במקרה של קיפוח בעלי המניות.
בתי המשפט לא אוהבים לפרק את החברה מהסיבה הזו ומנסים למצוא פתרונות אחרים: התמחרות, במב"י (buy me buy you), מינוי דירקטור או הוראת לניהול החברה ללא קיפוח.
בענין סתוי נ' נאחוסי קבע העליון כי יש להעדיף סעד חלופי לפירוק הואיל ופירוק החברה פוגע בה ובכל הגורמים הקשורים אליה (מנהלים, עובדים, נושים ולקוחות).
מינוי מפרק זמני –סעיף 300 לפקודה
אמרנו שהליך של פירוק חברה יכול להימשך המון זמן, בינתיים יש חשש שתתבצענה פעולות לא תקינות בחברה, לדוגמה שרכוש החברה יוברח או יחולק לנושים באופן לא שוויוני, או שייתפס בפעולות גבייה בידי נושים זריזים. לפי הסעיף לעיל אפשר לבקש למנות מפרק זמני לחברה שתפקידו לתפוס את הנכסים ולשמור אותם ולוודא שלא תתבצענה פעולות שאינן בסדר. תפקידו לא לממש את הנכסים ולא לעשות תכניות הבראה. הוא בא לשמור שהכל יהיה בסדר עד שבית המשפט יחלט אם מפרקים כן או לא. המפרק הזמני למעשה בית המשפט רשאי למנות לחברה מפרק זמני שתפקידו לתפוס את נכסי החברה, לשומרם ולבטחם, או לעשות כל פעולה שתמנע נזק לנושים.
כרגע דנים בבקשה למינוי מפרק זמני ואם הוא משתכנע אז הוא נותן צו פירוק. מהרגע שניתן צו פירוק או נתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע.
צו פירוק וסמכויות מפרק
בתקופת הביניים בין הגשת הבקשה למועד מתן הצו אפשר לבקש עיכוב הליכים, זה לא אוטומטי. בעיכוב הליכים המפרק הזמני הופך ל"מנהל מיוחד" של החברה ומרגע שניתן צו פירוק, הכנ"ר במשרד המשפטים הופך למפרק הזמני עד שהנושים יתכנסו באסיפת נושים וימליצו עליו כמפרק בבית המשפט עד שימונה כמפרק קבוע (כשרשום בחוק מפרק = מפרק קבוע).
למפרק סמכויות נרחבות בפקודה לגבי רכוש החברה בעבר ובהווה. יכול לבצע חקירות נרחבות, מה היה בחברה ואיפה הרכוש לה, מכריע בתביעות החוב של הנושים, משלם לפי דיני הקדימה ובכך ממלא את הצורך לפירוק יעיל שלה. המפרק מגיש דוחות כספיים של החברה וכן ממלא אחר חובות דיווח בחברות ציבוריות. לפי סעיף 264 לאחר הגשת הבקשה ניתן לבקש עיכוב הליכים אך זה לא אוטומטי כמו לאחר שניתן צו פירוק.
המפרק- מינויו ושכרו
מועד תחילת הפירוק- בפירוק מרצון בסעיף 320 לפקודה התחלת הפירוק, מועד תחילת הפירוק הוא מועד קבלת ההחלטה המיוחדת בחברה. תחילת הפירוק של הליכי פירוק החברה, בפירוק בתי המשפט לפי סעיף 265 א' לפקודה, ורק במידה שניתן צו פירוק, מועד תחילת הפירוק חל רטרואקטיבית למועד הגשת בקשת הפירוק – חובות חדשים לא נכנסים.
יש אפשרות במקרים מסוימים לבטל פעולות שנעשו טרם הפירוק, שישה חודשים אחורה למשל, מיום הגשת הבקשה. מרגע שמתחיל המירוץ לבטל פעולות שבוצעו קודם לפירוק. סעיף 268 לפק' אומר שכל עסקה בנכסי החברה מיום תחילת הפירוק אסורה ללא אישור בית המשפט, המועד שצריך להתחיל לפעול.
מי מתמנה למפרק?
תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) – קובעות מי שיכול להתמנות למפרק הוא : חבר לשכת עורכי הדין או בעל רישיון ראיית חשבון. יש נסיבות מיוחדים שאם בית המשפט שוכנע שחיוני לעשו כן, בעל הכשרה ספציפית אחרת שדרושה לאותו תפקיד, אך ממעטים בכך.
מישהו שאין לו ניגוד עניינים עם תפקידו הקודם עם אותה החברה.
בית המשפט צריך לבחון מבחינת היכולות והניסיון של המועמד יש לו היכולת לבצע התפקיד שמוטל.
מרגע שמונה בעל תפקיד – פקיד בית משפט- פועלת תחת פיקוח והוראות בית המשפט וחב חובת מקצועיות ונאמנות לכל הנושים ולכל הגורמים בבית המשפט.
הכנ"ר לפי החוק מפקח ומלווה ומייעץ להליכי חדלות הפירעון ולכן יש לכנ"ר יש פיקוח על בעל התפקיד והנושים ממני ועדת ביקורת מטעמם שמפקחת על בעל התפקיד.
לדוגמה, בקבוצת זאבי ביקשו הבנקים למנות לכונס נכסים את ד"ר יהורם קרבוביץ', היה הממונה על ההגבלים העסקיים, היה מנכ"ל קבצת דיסקונט השקעות ובעל תפקידים נוספים מוערכים רבים. השופטת קבעה שאין לו ניסיון כמפרק ולא מינתה אותו. בפרשת הבנק למסחר הכנ"ר הגיש בקשה למנות שני מפרקים, האחד עם ניסיון והשני בנקאי לשעבר. השופטת אלשייך, ביקש עוד בנקאי ומינתה לצד עורך הדין רואה חשבון שמתמחה בחקירות חשבונאיות. יש שק"ד לבית המשפט, תלוי סיטואציה של התיק.
ישנה בעיה בשנים האחרונות בחלק מבתי המשפט, שופטים ממנים מתמחים וחברים שלהם. צריך להבין ברמה הבסיסית שבעלי האינטרס העיקרי הם הנושים והחברה אם רוצים לשקם אותה.
שכרו של הכונס/המפרק/הנאמן נקבע על ידי בית המשפט על פי תקנות החברות כשהמשיב לבקשה הוא הכנ"ר ואם אתה כונס נכסים אז גם הנושה המבוטח שמכוחו מונית ככונס. הנושים האחרים גם יכולים להגיב.
יש 3 סוגי שכר:
שכר מימוש – אחוזים ממימוש נכסי החברה.
שכר ניהול – אחוזים מהכנסות שוטפות של החברה שהתקבלו בתקפות הפירוק, אם מכרת והפעלת את העסק. מבקשים אחת לרבעון, כל רבעון מתחיל מחדש ומשקף פעילות ניהולית שעשית.
אפשר לבקש גם על המימוש וגם על הניהול, בפועל מקבלים על הדומיננטי.
שכר חלוקה בפועל – אחוזים מסכומים שחולקו לנושים, לפי גובה הדיבידנד, אם מגיע החזר גבוה יותר לנושים האחוז גבוה יותר, עד 12%.
על כל סוגי השכר יש אפשרות בתקנות לבקש תוספת מאמץ מיוחד שנובעת ממאמץ מיוחד שהושקע, תוצאה יוצאת דופן, משך זמן קצר או שעות עבודה רבות. בפועל מדובר ב-עד 50% מהחישובים לעיל.
יש מקרים חריגים – שכר לפי שעות, התעריפים אינם גבוהים, תלוי סיטואציה.

בעל התפקיד המפרק פועל כשלוח של החברה, הוא פועל כפקיד בית משפט, נאמן הנושים ותחת פיקוח בית המשפט.