יום רביעי, 8 בדצמבר 2010

נטל ההוכחה בתביעות על פי שיקים

נטל ההוכחה בתביעה על פי שטר
עורך דין נועם קוריס, מייסד משרד נ. קוריס ושות' עורכי דין
כלל מוכר במשפט הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה וכאשר אדם מבקש מבית המשפט לפסוק לזכותו עליו להוכיח לבית המשפט שהוא אכן זכאי לפסיקה שהוא מבקש.
הנתבע, רשאי להביא ראיות פוזיטיביות לכך שאינו חייב בסעד לגביו הוא נתבע אך במידה ואף אחד מהצדדים לא יצליח להוכיח את טענתיו יצא מכך הנתבע נשכר, לאור כלל המוציא מחברו.
כאשר התובע אוחז בשיק משתנה נטל ההוכחה ומועבר למושך השיק, שכתב את השיק חתם עליו.
נקודת המוצא היא, כי נטל ההוכחה על מושך השיק לסתור כי השיקים נמסרו ללא תנאי כאמור בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות) שכותרתו "חזקה במסירה":
"שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".
לא רק שנטל ההוכחה על הטוען למסירה על תנאי, אלא שעליו לסתור שתי חזקות העומדות לזכותו של האוחז בשטר. וכך נאמר בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 681, 693 (1989):
"הטוען כי מסירת השיק הייתה על-תנאי – כאמור בסעיף 20 הנ"ל ­חייב להתמודד עם שתי חזקות העומדות למי שתובע על-פי השטר: (א) חזקת המסירה כדין, העולה מהוראותיו של סעיף 20(ג) לפקודה, לפיו שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך חזקה שנמסר על-ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר …[ ]….(ב) החזקה כי התנאי למימוש השטר נתקיים. חזקה זו מעוגנת בפסיקה ונובעת מחזקת התמורה שיסודה בסעיף 29(א) לפקודה".
(עוד על הנטל המוטל על מושך השטר להתמודד עם החזקה כי נתקיים התנאי למימוש השטר ראו ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647, 659 (1991). על הנטל להוכיח קיומו של תנאי חיצוני לשטר וכי התנאי שמסירת השטר הותנתה בו לא התקיים ראו: סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות; ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' פורשה בע"מ, פ"ד נא(1) 874 (1997)).
הנטל להוכיח שהחלפת שטר בשטר אחר סילקה או הפקיעה את השטר המקורי, מוטל על הטוען. מטעם זה דורשת פקודת השטרות כי אוחז שטר שויתר על זכויותיו כלפי כל צד לשטר, יעשה הויתור בכתב (סעיף 62 לפקודת השטרות) וכי מקום בו אבד השטר, יכול האוחז לבקש את המושך שייתן לו שטר חלופי, תוך מתן ערובה למושך כי ישפה אותו כלפי כל אדם אם יימצא השטר שאבד (סעיף 69 לפקודת השטרות) (וראו גם דורון תמיר ויצחק יערי דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט (מהדורה שנייה) 1 (2001)).
גם כאשר בשטר ביטחון עסקינן, יש להבחין בין סוגים שונים של שטרי ביטחון, וניתן לסווג את שטרי הביטחון לשלושה סוגים עיקריים:
האחד – שטר שניתן להבטחת תשלום שוטף, לדוגמה, ביחסי ספק-לקוח, שאם נצטבר חוב שאינו נפרע, רשאי הספק להגיש את השטר לפירעון (ראו, לדוגמה, ר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ, פ"ד לט(2) 565 (1985)). סוג זה של שטר בטחון מקל על האוחז את נטל הראיה במקרה של הפרת עסקת היסוד.
השני – שטר שניתן כמשכון לכל דבר ועניין. כדוגמה לכך, שיקים שמפקיד הלקוח בבנק כבטוחה למתן אשראי. דהיינו, הלקוח משעבד לבנק נכס ממנו ייפרע אם הלקוח לא יסלק את האשראי, והנכס המשועבד הוא הזכות השטרית של הלקוח כלפי צד שלישי מושך השיק.
השלישי – שטר שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. במקרה כאמור, עושה השטר מעביר את השטר לנפרע ומתנה את סיחורו או את הזכות להגיש תביעה על פיו בהתרחשותו של אירוע מסוים (תנאי מתלה) או מסכים כי הזכות לסחר את השטר או לתבוע את פירעונו תחדל אם יתקיים אירוע מסוים (תנאי מפסיק). גם שטר כזה קרוי "שטר ביטחון" (לרנר, שטרות, בעמ' 361) והוא חופף במידת מה את הסוג הראשון של שטרי בטחון כנזכר לעיל.
 (על הסוג הראשון והשני של שטרי בטחון, ראו שלום לרנר "שטר בטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך" משפטים יז 71, 77-75 (תשמ"ז)). על הסוג השלישי של שטר בטחון ודוגמאות לשימוש שנעשה במונח "שטר ביטחון", ראו לרנר, שטרות, בעמ' 312-310. לסיווג של שטרי הביטחון למיניהם, תוך הבחנה בין שטר שעליו נכתב "לבטחון" לשטר שלא נכתב עליו דבר, ראו מנחם מאוטנר "'שטר הבטחון': חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב 205 (התשמ"ז) (להלן: מאוטנר, שטר הבטחון)).
הנה כי כן, כאשר נתבע בגין שטר מבקש לטעון טענות כנגד השיק או כנגד סחירותו של השיק רובץ נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח את טענותיו.
נתבע שטוען שהשיק שמסר לא היה אמור להיפרע ושכל מטרתו הנה בטחון יצטרך להוכיח את טענותיו ובמידה ולא יצליח להוכיח את טענותיו יזכה התובע בדין, לאור היפוך נטל ההוכחה בתביעות שיטריות והשתת נטל ההוכחה על הנתבע.

מדריך לרישום עמותה


הנחיות לרישום עמותה חדשה


המעוניינים להקים עמותה חדשה יגישו לרשם העמותות: בקשה הנתמכת בתצהיר בצירוף תקנון וקבלה על תשלום אגרת הגשת בקשת הרישום, ומסמכים אחרים לפי הצורך.  (מומלץ לשמור סט מסמכים נוסף עם חתימות מקוריות אצל המייסדים או עורך דינם).


 בקשה לרישום עמותה
שני בני אדם או יותר, שהינם בני שמונה עשרה שנה ומעלה, ו/או תאגידים, (להלן: "המייסדים"), המעוניינים להקים עמותה בהתאם להוראות "חוק העמותות התש"ם - 1980" (להלן: "החוק"), ימלאו בהדפסה טופס בקשה לרישום עמותה ובו הפרטים דלהלן:


                    1. שם -
השם המוצע לעמותה: רצוי להציע מספר שמות אלטרנטיביים.  השם שיבחר לרישום חייב למלא אחר הקריטריונים המפורטים בחוק העמותות, ולהתאים לנהלים שגובשו ביחידת רשם העמותות, כדלקמן:
         א.         איסור לרשום עמותה בשם זהה או דומה, עד כדי          להטעות, לשם של תאגיד אחר או לשמות שהוצעו בבקשות רישום קודמות, או לשם תאגיד שנמחק או פורק, טרם חלפו שנתיים מיום חיסולו, ואין קשר בינו ובין הבקשה לרישום העמותה החדשה.
      הערה: היה ויתברר כי הוקמה עמותה חדשה על חורבותיה של עמותה אחרת (עקב אי סדרים או קשיים  כלשהם) לא תקבל העמותה החדשה אישור "ניהול תקין" מרשם העמותות.
         ב.         איסור רישום בשם העלול להטעות (כגון: שם גוף קיים אף אם אינו  מאוגד, סתירה בין השם והמטרות, וכדומה), או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו.
          ג.          יש להוסיף את שם הישוב כאשר הפעילות תבוצע בתחומו או בסביבתו. 
         ד.         אם השם מורכב מראשי תיבות – יש לצרף את פירושם לשם.  בד"כ לא תרשם עמותה בשם שהוא ראשי תיבות בלבד.
         ה.         רצוי כי לכל שם יהיה מאפיין מייחד וניתן לצורך זה לעשות שימוש במטרות. אולם לא יאושר שם המבטא מטרה אחת בלבד כגון: בית כנסת, כאשר בבקשה נכתב הקמה ו/או הפעלה  של מוסדות נוספים.
           ו.          לא יאושר שם הנוגד את המטרות המיועדות לפעילות העמותה. 
          ז.          אין לערבב אותיות או מילים בשפות שונות בשם אחד.  אולם: ניתן לרשום שם בערבית או באנגלית בנוסף לשם בעברית, אלא שיש להקפיד כי שמות אלה יהיו תרגום מילולי מדויק של השם בעברית.   
         ח.         לא יאושרו מילים או הברות שאין להם משמעות ידועה. 
         ט.         בעמותות חדשות לא יאושרו שמות המצביעים על בלעדיות ו/או על ארגון גג, בעת קיומן של עמותות אחרות בתחומים זהים ו/או דומים.
          י.          כאשר בשם, במטרות או בתקנון מוזכר תאגיד או גוף בעל מוניטין, כגון: מכבי, הפועל, אליצור, חב"ד, רוטרי, בני ברית, וכדומה, או שם אדם, שאיננו מבין מייסדי העמותה, כגון: בעמותה למען פלוני, יש לצרף את הסכמתם בכתב, או הסכמת בן משפחה קרוב לגבי עמותה להנצחה, וכדומה.יחד עם זאת ההסכמה איננה גוברת על המבחנים המפורטים בסעיף זה.


        יא.        אין להשתמש במלה "עירוני" ללא המצאת אישור שר הפנים.  הנחיות לרישום עמותות עירוניות קיימות במשרדנו בנפרד, וכן במשרד הפנים- באגף לפיתוח מקומי.
        יב.        אין להשתמש במלה "ממשלתי" או "ממלכתי" כאשר למדינה לא תהייה שליטה בעמותה.
         יג.         אין להשתמש במילים: אוניברסיטה, טכניון, מכון טכנולוגי, פקולטה, אקדמיה, בית ספר גבוה, מכללה אקדמית, השכלה גבוהה או חינוך גבוה, בשם המבוקש ללא אישור המועצה להשכלה גבוהה.
         יד.        אין להשתמש במילים: "איגוד" או "התאחדות" לעניין ספורט ללא המצאת אישור מאת מינהל הספורט במשרד החינוך התרבות והספורט, לנוכח ההגדרה בסעיף 1 בחוק הספורט.
        טו.        בבקשה לרישום בית כנסת קיים כעמותה חדשה שלא הייתה רשומה לפני כן כאגודה עותומאנית, יש צורך בפרוטוקול מהחלטת האסיפה הכללית של מתפללי ביה"כ, אליה הוזמנו כל המתפללים, לרישום העמותה באמצעות חברי הועד הנבחר של בית הכנסת.  בנוסף לכך יש להוסיף לשם המוצע את שם הישוב בו קיים בית הכנסת.
        טז.       יש להשתמש בכל מקום במלה "עמותה" ולא "אגודה" או "חברה" וכו'.
         יז.         לא ניתן לכלול את המילה "סניף" בשם העמותה, הואיל וכל עמותה היא ישות משפטית נפרדת ואילו המלה "סניף" מצביעה על תלות.  ניתן לעגן קשרים בין עמותות ע"י השתתפותן בייסוד ו/או בחברות בעמותות אחרות ו/או בהסכמים שונים, שאין בהם סתירות לחוק ו/או למטרות ולתקנוני העמותות.
        יח.        אף השימוש במילים: "מרכז(י)", "ארצי", "ובינלאומי", בשלב הייסוד הוא בעייתי, ויש לתת תימוכין להצדקת הכללתם בשם. 
        יט.        אין להשתמש במילה "ועד" בשם של עמותה, בעיקר עקב חשש להטעיית הציבור ועקב אי בהירות בפרוטוקולים בין שם העמותה ובין ועד העמותה כהגדרתו בחוק. 

בכל מקרה על כל עמותה להשתמש בשם שאושר לה בתעודת רישומה במלואו עפ"י הוראות סעיף 8א' בחוק, ללא קיצורים והשמטות, באותו גודל של אותיות, ולכלול בסופו את הציון "(ע''ר)", כחלק משם העמותה.


               2. כתובת
בכתובת - מען העמותה (להלן "המען"): נכללים: שם ישוב, שם רחוב , מספר בית, מיקוד ואצל מי היא נמצאת.

החוק מחייב כל עמותה להודיע לרשם העמותות בחתימת 2 חברי ועד על דבר שינוי מען העמותה, תוך שבועיים מיום האירוע.  התעלמות מכך או כל צורה אחרת של הודעה עלולים לגרום לפגיעה בעמותה.
ניתן להוסיף למען המפורט, גם לאחר הרישום, מען אחר להתכתבויות או מס' תיבת דואר, אשר תשוייך או שייכת לעמותה, בצרוף שם הישוב בו נמצאת התיבה ומס' המיקוד שלה.
כאשר המען איננו אצל אחד המייסדים או במשרד שישא את שם העמותה, יש צורך בהסכמה בכתב של בעל המקום, אשר יודיענו במכתב התחייבות כי הוא מתחייב לדאוג להעברת הודעה כחוק אל משרדנו בדבר שינוי כתובת העמותה, דהיינו בחתימות שני חברי ועד העמותה, בטרם ינתק את הקשר עם העמותה ו/או יחדל להעניק לה שירותים, יעוץ וכדומה, ו/או בעת החלפת כתובתו, שתשמש ככתובת העמותה,  ובציון שמו או אצל מי נמצאת באותה כתובת, כגון: אצל עו"ד פלוני במשרד... (ניתן להוריד טופס מוכן באתר האינטרנט של היחידה, כמפורט להלן).   


              3. מטרות

מטרות: יש לפרט מה תהיינה מטרות העמותה המיידיות, ז"א במה תעסוק העמותה בטווח של שנת/שנות הפעילות הראשונה/הראשונות, ולא להסתפק בציון תחומי הפעילות בלבד.  (לאחר רישום העמותה ניתן לשנות את מטרותיה באסיפתה הכללית ולעביר את הפרוטוקול בחתימות מקוריות של שניים מחברי הועד לאישור רשם העמותות).

בבקשה לרישום עמותה שמטרותיה הצלת חיים ע"י טיפול רפואי, ז"א איסוף תרומות לצורך מתן הטיפול, יש להמציא אישור רפואי כלשהו בדבר המחלה ואישור החולה אם הוא בגיר, או אישור אחד ההורים, אם החולה קטין, להקמת העמותה עפ"י השם והמטרות שצויינו בבקשה.  (מומלץ לברר במס הכנסה, היחידה לטיפול במלכ"רים, אם ניתן עפ"י הבקשה לקבל פטור מניכוי מס במקור ואישור עפ"י סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, בטרם הגשת הבקשה לרישום העמותה. אם המייסדים אינם מעוניינים באישורים הנ"ל, אין צורך לברר.)

בבקשה לרישום שמטרתה מימוש צוואה או אפוטרופסות על הקדש, יש לציין זאת במפורש, לצרף עותק מהצוואה או שטר ההקדש, ולערוך את מסמכי הבקשה והתקנון בהתאם להוראותיהם.  כל סטייה מחייבת אישור בית המשפט מראש.

כאשר המטרה היא הנצחה יש לקבל את אישור המשפחה הקרובה, וכאשר המטרות קשורות לחיילים, יחידות בצבא או פעילות צבאית, יש לקבל את אישור הפרקליט הצבאי הראשי.  (עורכי הדין המטפלים ברישום יתנו הנחיות מפורטות יותר בעניין זה).

החוק דורש במפורש כי המטרות תהיינה: חוקיות, לא תכוונה לחלוקת רווחים בין חברי העמותה, לא תשלולנה את קיום מדינת ישראל או את אופייה הדמוקרטי ולא תשמשנה מסווה לפעולות בלתי חוקיות.


               4. תצהיר -
תצהיר: יש לתמוך את הבקשה הנ"ל על כל פרטיה בתצהיר, בין אם נוסחו מצוי בגב טופס הבקשה ובין אם בדף נפרד, עליו יחתמו כל המייסדים בפני עורך –דין, ובו יצהירו על נכונותם לייסד עמותה עפ"י פרטי הבקשה, על נכונותם לכהן בה כחברי ועד,  על הסכמתם כי לצורך הבקשה יימסר לרשם מידע פלילי אודותם (מרשם פלילי ורישומים משטרתיים אחרים שרשם העמותות רשאי  לקבל לפי כל דין), וכי לא הורשעו בעבירה שיש עמה קלון.
בשם תאגיד מייסד יחתמו על התצהיר ועל טפסי הבקשה והתקנון מורשי החתימה של התאגיד ולא נציגו, אלא אם יש זהות בין שני בעלי תפקידים.

               5. פרטי
                   המייסדים -
  1. לגבי בני אדם: יש לציין את פרטיהם האישיים של             המייסדים: שם משפחה, שם פרטי, שם האב, מספר תעודת זהות (מלא), שנת לידה וכתובת פרטית מפורטת.  כל מייסד יחתום ליד פרטיו האישיים.  לגבי אזרח זר יש לרשום את מספר הדרכון, ארץ הוצאתו וכתובתו בחו"ל ולצרף צילום דפיו העיקריים.  
  2. לגבי תאגידים: יש לציין שם מלא, סוג, מספר (מלא) וכתובת התאגיד, ולצרף אישור עו"ד התאגיד לגבי הרשאים לחייבו בחתימותיהם, שאכן אותם אנשים חתמו על מסמכי הבקשה והתקנון, וכי התאגיד מוסמך להשתתף בייסוד העמותה המבוקשת בהתאם למסמכי היסוד שלו.  מורשי החתימה בשמו יחתמו ליד פרטי התאגיד ויפרטו את שם הנציג שיופיע בשם התאגיד בעמותה בצרוף מספר זהותו וכתובתו.  הנציג איננו חותם אם אינו מורשה חתימה.  יש לצרף גם פרוטוקול של המוסד המוסמך, של התאגיד, הכולל את החלטת ההשתתפות בייסוד העמותה.    
              הערה: כאשר מתבקש רישומה של עמותה למען אדם     מסויים, יש להקפיד כי אדם זה ובני משפחתו לא   יירשמו כמייסדים ואף בעתיד לא יהיו חברי העמותה.

            6. חתימות
חתימות: על כל הטפסים והפרטים יחתמו כל המייסדים ו/או  עו"ד במקומם עפ"י ייפוי כח שיצורף, (כמפורט להלן) והכל יוגש לרשם העמותות בחתימות מקוריות (לא צילום).  המייסדים יחתמו אישית על ההצהרה בטופס הבקשה בפני עורך דין, אשר יזהירם ויאמת את חתימותיהם.  עורך דין מיופה כח יוכל לחתום על שינויים בשם המייסדים אולם לא על התצהיר/טופס הבקשה ולא על מסמכים אישיים, אם יתבקשו.
הערה: לא ניתן לקבל אימות (אישור) מסמך כ"העתק מתאים למקור" כאשר המקור איננו נמצא בתיק העמותה, גם אם נמצא אצל עורך הדין שערך את המסמכים . מומלץ לשמור לפחות מקור נוסף אצל המייסדים ו/או עורך דינם, פרט למקור שישלח אל משרדנו.

 התקנון
התקנון: לכל עמותה יש תקנון, אשר הינו כחוזה בין העמותה לחבריה ובינם לבין עצמם, ובו מפורט כיצד פועלים במסגרת העמותה.  ניתן לאמץ את התקנון המצוי, בתוספת הראשונה לחוק, להלן: "התקנון המצוי", או להציע תקנון מיוחד לעמותה, אשר הוראותיו לא יסתרו את הוראות החוק, או לשנות ו/או להוסיף סעיפים לתקנון המצוי, אשר אינם סותרים את הוראות החוק.  במקרה האחרון מומלץ למייסדים להדפיס ולחתום רק על סעיפים אלה ע"מ לחסוך בזמן בדיקת המסמכים ובכך לזרז את רישום העמותה.
בהעדר התייחסות לתקנון בבקשה, יחול באופן אוטומטי התקנון המצוי ללא תוספת סעיפים כלשהם.
הערה: בהתאם להנחיות נציבות מס הכנסה, יש להוסיף לכל סוג של תקנון, כולל התקנון המצוי, את נוסח שני הסעיפים האוסרים חלוקת רווחים, טובות הנאה ורכוש העמותה לחבריה בעת פעילות העמותה ואף בעת פירוקה. (נוסח הסעיפים נמצא בדף עזר לעניין מס הכנסה, המצורף לטפסי בקשה לרישום עמותה.
(לאחר הרישום כעמותה ניתן לשנות ו/או להוסיף סעיפים שונים לתקנונה, בהחלטת האסיפה הכללית, כמפורט לעיל בסעיף המטרות).
 
תשלום אגרת
 הגשת הבקשה-
אגרת הבקשה: יש לשלם בבנק הדואר אגרת הגשת בקשת רישום עפ"י שובר תשלום, שניתן לקבל במשרד רשם העמותות בלבד, ולצרף העתק הקבלה למסמכי הבקשה.
כל עוד לא השתנו תקנות העמותות (אגרות), התשנ"ח – 1998, ו/או הודעת העמותות, אגרות התשס"ג -2003, תהיינה האגרות כדלקמן:
סכום האגרה המלאה בשנת 2005 הינו 721 ₪, בתוספת 38 ₪ דמי פרסום הרישום ברשומות.
מייסדי עמותות שמחזורן בשנה לא יעלה על 300,000 ₪ ואשר לא תשלמנה שכר בכל צורה שהיא (לא רק משכורת), יכולים לצרף תצהיר בפני עו"ד על כך, ולשלם 360+38 ₪ בלבד, דהיינו: מחצית האגרה בתוספת דמי פרסום ברשומות.
הערה: יתכנו שינויים בתעריפי האגרות במהלך שנת 2005 או ב-2006.  התעריף שיחול הוא זה שיהיה בתוקף ביום קבלת בקשת רישום מלאה ביחידה.



רישום אגודה כעמותה - לגבי רישום אגודות עותומניות כעמותות קיים נוהל נפרד, שניתן לקבלו ביחידה.












טיפול ותגובה

כל הפרטים והמסמכים הנ"ל יוגשו למשרד הרשם ויעברו בדיקה משפטית כדי לקבוע את מידת עמידתם בדרישות החוק.

לאחר בדיקתם יכול הטיפול להימשך באחת משלוש דרכים:


1. סיום הטיפול והוצאת
 תעודת רישום:
כאשר כל הפרטים וההוראות בבקשה ובנספחיה  נראים תקינים, תודפס תעודת רישום עמותה עפ"י הבקשה, וברגע חתימתה נוסדה העמותה כאישיות משפטית עצמאית כחוק.

2. הבהרות ושינויים:
כאשר המבוקש או חלקו ו/או פרטים בתקנון אינם תקינים ו/או אינם ברורים דיים, יתבקשו המייסדים להמציא שמות חלופיים לבדיקה ו/או להוסיף הבהרות ו/או שינויים במטרות ובתקנון כתנאי להמשך הטיפול ברישום, ולהגיש המסמכים בחתימות מקוריות של כל המייסדים ו/או בחתימת עורך דין מיופה כוחם, בשמם, בצרוף הגשת העתק מאושר של ייפוי הכח.  מסמכים בעלי אופי אישי, כגון: תצהירים, לא יחתמו ע"י מיופה כח.
אין לשלוח מסמכים בפקס, או צילום.  רצוי לשמור מקור נוסף אצל המייסדים או עורך דינם.

הערה: משך זמן הטיפול בבקשה עם תקנון מצוי ללא הדפסתו מחדש אלא בסימון עובדה זו בטופס הבקשה ובצירוף מספר קטן של שינויים בו ע"ג דף נפרד, אורך זמן קצר יותר באופן משמעותי מאשר בקשה עם תקנון מיוחד.

3. סירוב:
כאשר הפרטים והנתונים או חלקם סותרים באופן חד משמעי את דרישות וכוונת החוק ו/או חוקים אחרים, יישלח אל המייסדים מכתב סירוב לרישום העמותה.  כמו כן, לא תרשם עמותה אשר מטרתה לנהל עסק או שתהווה כיסוי למיזם עסקי.  


הערות:

1.     כל עוד לא נחתמה תעודת הרישום, אף אם הודפסה, לא קיימת עמותה, ואף לא עמותה בייסוד, והמייסד/ים המציג/ים עצמו/ם כעמותה עובר/ים עבירה פלילית. כל פעולה הנעשית ע"י מייסד/ים במצב כזה היא באחריותו/תם האישית בלבד.

2.     בהנחיות אלה מדובר ברישום עמותה באופן כללי.  לגבי עמותות המתכוונות לטפל בנושאים מיוחדים או עמותות ממשלתיות או עמותות עירוניות וכו', תבואנה דרישות נוספות, בהתאם לנהלים ולחוקים המיוחדים החלים ונהוגים לגביהם, ומתעדכנים לפי הצורך.  

ניתן למצוא את ההוראות וההנחיות העיקריות לניהול עמותות לאחר רישומן, בחוק, בתקנות העמותות ובחוברת הנחיות לגבי ניהול תקין של עמותות, אשר פורסמו באתר האינטרנט של היחידה, ומתעדכנים מעת לעת. יחד עם זאת, ניתן לקבל את טפסי הבקשה לרישום עמותה

פייסבוק, חוק התקשורת ומה שבינהם

מה דעתם של משתמשי הפייסבוק על הספאם בפייסבוק /
כותב המאמר, עורך דין נועם קוריס, מייסד משרד נ. קוריס עורכי דין

תופעת הספאם והניצול לרעה בפייסבוק
האכיפה התקדימית על איסור משלוח הודעות פרסומיות ברשת הפייסבוק העלתה שיח ציבורי מעניין על סמכויות מדינת ישראל לחוקק ולאכוף את האסור והמותר בנעשה ברשת האינטרנט, בשטחי ריבונותה.
תקדימי האכיפה האזרחית העלו בשיח הציבורי באינטרנט שאלות על מערכת היחסים הרצויה בין ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 40), התשס"ח -2008, שחוקק בישראל ונכנס לתוקפו ביום 01.12.2008. לבין הוראות אתרי אינטרנט, דוגמת הפייסבוק שבבעלותו של מר מארק צוקרברג.
כך למשל, עלתה באמצעי התקשורת טענה לפיה הצטרפות לרשת הפייסבוק עצמה, מאפשרת מבחינה משפטית, לכל 500,000,000 הגולשים בה לשלוח ללא הבחנה וללא הגבלה לכל גולש אחר היישר אל תיבת הדואר, של כל שאר הגולשים, פרסומיים ללא פיקוח, ככל העולה על דעתו ובין היתר לרכישת כל מוצר או שירות, תוך ויתור על הכללים שנקבעו בנושא, בישראל.
לפי אותה השיטה, אין למעשה משמעות לחקיקה הישראלית האוסרת פרסומי תועבה, הסתה, הימורים, זכויות יוצרים או לשון הרע, ככל שבעלי רשת חברתית דוגמת צוקרברג יחליט (באופן תיאורטי) לפרסמם או לפעול בניגוד אליהם, באמצעות כל תיבות הדואר האלקטרוני ברשת.
אומנם, ס' 30(א) לעיל טרם נדון בישראל בערכאות הקובעות תקדימים, אך בית המשפט כבר קבע, כי אדם רשאי להצטרף לקבוצה ובכל זאת לעמוד על כך שלא יקבל ממנה דברי פרסומת ולמשל בתק 36975/10 גיא מור נ' אוניברסיטת תל אביב (תביעות קטנות - תל-אביב-יפו, רונן אילן).
פסיקה זו גם קובעת למעשה, ששולח ההודעה אינו חייב להיות גוף מסחרי ודי בכך שההודעה עצמה הנה בעלת אופי מסחרי.
לא מיותר לציין גם, שחוזה הפייסבוק האחיד לא יכול להוות חוזה מחייב, שכן ממילא לא עבר את מבחני הפיקוח וההגנה על הציבור בישראל, כפי שמחייב חוק החוזים האחידים.

האינטרס הציבורי בישראל
איגוד האינטרנט בישראל, כמו גם עורכי דין ומומחים, גורסים שבתי המשפט ימשיכו במגמה שהחלה לאכיפת איסור משלוח דואר הזבל, ויקבעו שגם במסגרת האינטרנט בכלל לרבות ברשת הפייסבוק, יש לשמור על המסגרת הנורמטיבית של  החוק ועל דרישת פעולת הסכמה אקטיבית (OPT-IN), שאינה מתמלאת למשל ברשימות התפוצה הרחבות בפייסבוק במסגרת קבוצות מסוג "אירוע" או "EVENT" אליהן יכול המפרסם או כל צד שלישי, לצרף כל גולש ללא ידיעתו ובוודאי שללא הסכמתו, כך שמבחינה טכנית יוכל כל מנהל בקבוצה לשלוח מיליוני הצעות רכישה טורדניות לכל מי שצורף לרשימת התפוצה, בניגוד לרצון ציבור הנמענים ובניגוד להכרעת הכנסת בנושא, כפי שבאה לידי ביטוי בחקיקה הישראלית.
לדעתנו, אין הוראות הפייסבוק יכולות לגבור על האינטרס הציבורי הפרטיקולארי של מדינת ישראל ואין בהוראות הפייסבוק בכדי לאפשר לשלוח הודעות פרסומיות או כל הודעה אחרת הנוגדות את החוק הישראלי.

ראינו, שבלוגרים רבים, כמו גם עורכי דין מתחום האינטרנט אוחזים בדעות דומות ביחס לצורך בחסימת הספאמרים ברשתות החברתיות והשימוש שנעשה לרעה בהפצת ספאמים והפרעות אחרות ברשתות החברתיות.

אפילו הצטרפות אקטיבית לקבוצה שהוקמה בפייסבוק לקידום מכירות של מוצר או שירות מסוימים אינם מהווים הסכמה גורפת לקבל דברי פרסומת אחרים מאותה הקבוצה וספק אם הצטרפות לקבוצת תמיכת סטודנטים בעובדות ניקיון, תוכל להוות הסכמה לעניין החוק, לקבלת חומר פרסומי והצעה לרכישת מוצרי אלקטרוניקה או השתתפות בסדנא בתשלום, מאת מי מבעלי העניין שבין מקימי הקבוצה, או בצורה דקדקנית יותר כפי שהגדיר עו"ד יהונתן קלינגר, האם הסכמה להצטרף לקבוצה תוכל להיחשב כהסכמה למשלוח דברי דואר, בכל מקרה?

כך פורסם גם, כי רשת הפייסבוק אפשרה לקבוצה שהציגה עצמה כקבוצה למען החזרת גלעד שליט, לשלוח דברי פרסומת לרכישת מוצרי בריאות ותרופות מפוקפקות, לדעתנו, בניגוד להוראות החוק ובניגוד למדיניות הרצויה במדינת ישראל.

לשון חוק התקשורת
תהליך החקיקה של תיקון 40 לחוק התקשורת החל מספר שנים לפני הקמת הפייסבוק וכניסת הרשתות החברתיות.
יחד עם זאת, לשון החוק נראית כצופת פני עתיד, כאשר הודעה אלקטרונית הוגדרה כבר אז, לא רק כהודעה שנשלחה באמצעות המייל הרגיל, אלא כ"מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט".
ובנוסח המלא של הגדרת ס' 30(א)(א) לעניינו:
"הודעה אלקטרונית" – מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט אל נמען או קבוצה של נמענים, וניתן לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת;
המחוקק בהגדרתו כלל "כל מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט", כך שלשון החוק מלמדת על כוונתו של המחוקק לאכוף את חוק התקשורת, גם ברשתות חברתיות בהן ניתן לשלוח מסרי בזק מקודדים המועברים ברשת האינטרנט וניתנים לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת.

פרסומים חברתיים ושלא למטרות רווח
נהלי רשת הפייסבוק שהוגדרה מלכתחילה כרשת חברתית ולא כרשת מסחרית מתיישבים בכפיפה אחת לדעתנו עם החקיקה הישראלית בכל הקשור לעניין הפרטני של משלוח הודעות אפילו פרסומיות, לקידום מטרות חברתיות בעלות חשיבות ציבורית, שאינן מטרות רווח.
החוק הישראלי מאפשר (ואולי אף מעודד), משלוח הודעות שאינן בעלות אופי מסחרי ושכל תכליתן הנן פעילות חברתית וציבורית.
אומנם, בית המשפט המחוזי בתל אביב דן זה שנתיים וטרם הכריע בתביעה שהגיש מר רן כיבודי נגד מפלגת הליכוד על כך שמפלגת הליכוד ניסתה לכאורה לגייס כספים באמצעות דואר אלקטרוני המוני ולציבור נמענים בלתי מבוקר, אך לדעתנו במקרים בהם מבקשת תנועה ללא מטרות רווח לעדכן על פעילותה או לקדם מטרה או פעולה התנדבותית אחרת באמצעות הודעות אלקטרוניות לא ימנע חוק התקשורת הפצת הודעות מסוג זה.
ס' 30(א)(א) לחוק מגדיר "דבר פרסומת" כ– "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;"
עיון בהתפתחות ניסוח הצעת החוק מלמד שהמחוקק הוציא בהליך החקיקה ובמכוון מהגדרות הפרסומות האסורות, את האיסור על משלוח המסרים המופצים שלא באופן מסחרי, דוגמת מסרים בדבר פעילות ציבורית או חברתית, למשל של עמותות ותאגידים, שהנם לטובת הציבור ולא לתכלית מסחרית.

עידוד מעורבות חברתית להשגת מטרות ציבוריות
עיון בהצעות החוק ובפרוטוקולים של וועדות הכנסת הרלוונטיות מלמד שהמחוקק בדיוניו לקראת חקיקת חוק דואר הזבל (תיקון 40 לעיל) התחבט האם לנקוט בגישה האמריקאית ((opt-out על פיה כל מפרסם רשאי לשלוח הודעות פרסומיות כאוות נפשו ולכל נמען, כל עוד לא ביקש הנמען לחדול מלקבל את הודעותיו, לבין הגישה האירופאית ((opt-in, על פיה נאסר על מפרסם לשלוח הודעות פרסומיות לנמען, כל עוד הנמען לא ביקש קודם לכן ובמפורש לקבלן.
המחוקק הישראלי, בחר אחרי שבחן את השלכותיהן של הגישות השונות בגישת ביניים על פיה מסרים פרסומיים מסחריים יהיו אסורים בישראל ללא קבלת הסכמת הנמען מראש, ואילו מסרים פרסומיים שאינם למטרות רווח או הוצאת כספים, יהיו מותרים ואף יקבלו מעמד ייחודי ומותר, כך שבישראל ניתן (ולדעתנו אף רצוי), להפיץ ולפרסם פעילויות חברתיות וציבוריות, שנועדו לשרת את הציבור ולהביא לחברה טובה יותר, בהתאם לערכי התנועה וככל שמדובר במטרות בלתי מסחריות, לטובת הציבור.

דיני אתיקה ברחבי העולם


השוואת מערכות דיני האתיקה של עורכי דין בעולם ובישראל/

הסקירה הקצרה של זכויות עורכי הדין בישראל, חודרת במהרה למעמקי חברה ושלטון, עת הזכות לייצוג ולהגנת האדם מפני הרשויות השונות, והקשר האזרחי מול מערכת השלטון, הם העומדים האמיתיים, על לשון המאזניים.

המאמר, בתקופת טרום בחירות, עת פרקליטו של ראש הממשלה המכהן, נחקר תחת אזהרה, יחבר את הקורא אל דקויות הקשר שבין אדם ומדינה, באור דמותו של עורך הדין, במדינת ישראל.
מטרותיה של לשכת עורכי הדין, אשר פורסמו ביום 06.11.2002 מצהירות על הקמת לשכת עורכי הדין עצמה, כנרתמת לאגד ולהגן על מקצוע עריכת הדין "הזרוע השלישית של עשיית דין וצדק", לצד הרשות המחוקקת והרשות השופטת, לאמור:
"הכרה בחשיבותו של מקצוע עריכת הדין במדינה דמוקרטית קולטת עליה, הבונה תשתיות משפטיות, שבה נדרש מעורך הדין לייצג ולהפעיל את מערכת ההגנה על זכויות האזרח מול הרשויות ולהשמיע דעתו בנושאים בעלי רקע ציבורי. הכרה שמצאה ביטוייה בדברי שר המשפטים דאז פנחס רוזן כאשר כינה את מקצוע עריכת הדין "הזרוע השלישית של עשיית דין וצדק" לצד הרשות המחוקקת והרשות השופטת".
 אכן, נקבע, כי עורך הדין, במקרים מסויימים, זכאי ל'יחס מועדף', בשעה בה הוא  מייצג אדם ופועל מטעמו בפני המדינה, אולי כמקבילה מסויימת לחסינות עובדי הציבור עצמם מחד, והכפפתם לדין משמעתי במקרים אחרים מאידך:
בספרו של פרופ' יצחק זמיר: "הסמכות המינהלית", כרך א', עמ' 497-498, נאמר בנושא:
"... כפוף עובד הציבור למערכת של כללי אתיקה מיוחדים לעובדי ציבור. יש בהם כללים שאין להם תוקף משפטי, אלא רק משקל מוסרי. באופן כללי ניתן לומר כי על עובד הציבור מוטלת חובה אתית, הנגזרת ממעמדו כנאמן הציבור, לשרת את הציבור במסירות, ביעילות, בהגינות ובאדיבות. אולם קשה להגדיר חובה זאת, ולפיכך גם קשה לקבוע מתי עובד ציבור חוצה את הגבול, באופן שיש בו הפרה של חובת האתיקה. האתיקה היא תרבות. האתיקה המקובלת על המינהל הציבורי בחברה מסוימת משקפת את תרבות המינהל הנוהגת באותה חברה אותו זמן. רמת האתיקה נקבעת, הלכה למעשה, לפי רמת הציפיות מן המינהל הציבורי מצד אחד, ולפי מהות התגובות על-ידי הציבור הרחב מצד שני".
זכויות עורך הדין בעת ייצוג לקוחו, עולות גם בקנה אחד עם הוראות הרשות המבצעת, וגורמי האכיפה במדינת ישראל, אלו הוקירו את ההגנה על זכויות האזרח במדינה דמוקרטית באמצעות עורכי הדין, על ידי הקניית מעמד מעין שיפוטי ליועץ המשפטי לממשלה, טרם יואשם עורך דין בפלילים, על מעשה שעשה בעת מילוי תפקידו.

הנחיה 4.1004 בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ובהתאמה פקודה 14.01.13 בפקודות המטה הארצי (המטא"ר), באות להגן על הציבור, באמצעות ריסון גורמי האכיפה נגד עורכי דין המייצגים מרשם.

ההנחיה והפקודה מלמדות, כי רק לאחר שיופעל שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, תהא רשאית המשטרה ו/או הפרקליטות הפלילית, להגיש כתב אישום כנגד עורך דין, על שבעת שייצג לקוח, או פעל מטעמו, נחשף להאשמת מצד המדינה, בעבירות מסוג העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר, הדחה בחקירה ועוד.

ברור לכל אדם בישראל, שיבקש לקבל ייצוג מול מוסדות ורשויות המדינה, כי טובתו תושג עת עורך הדין מטעמו, אינו חשוף לכל חשש ומורא בניהול מו"מ, חקירה או בכל הליך משפטי או מעיין משפטי, עבור הלקוח, ככל שאלו נעשים על ידי עורך הדין בהתאם לכללי האתיקה המשמעתית ובהתאם לדין.

לשכת עורכי הדין, היא האוכפת מאז שנת 1961, את דרך הארץ, מידת הכבוד, ומידת העזרה לבתי המשפט, בה נדרשים חבריה, עורכי הדין במדינת ישראל, לפעול.

נציבות שירות המדינה, מאפשרת גם היא מחד את השמירה על כללי המשמעת והאתיקה של עובדי המדינה ומאידך את חסינותם מפני אישומי סרק פליליים, בהיחשפותם במסגרת תפקידים, לתלונות הציבור הרחב.

אומנם, זכויות עורכי הדין, כפי המתבטאת בהנחיות אינן חסינות מוחלטת, אך הקניית זכות השימוע, תוך הגנה על עורך הדין מפני שרירות גורמי האכיפה איתם הוא מתמודד בעבור לקוחותיו, מאזנת ולו במעט את מעמדו של האדם והאזרח בישראל.
בציטוט מן המקורות, עמד על כך כבוד השופט ד"ר מודריק בפסק דין שניתן בעפא080426/05 לאמור:
"כי התורה אמרה 'שמוע בין אחיכם הוא הפסוק בספר דברים, א, טז:ב 'ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר:ו שמוע בין אחיכם, ושפטתם צדק, בין איש לבין אחיו ובין גרו' (בג"צ 4112/90 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד הדרום, פ"ד מד (4) 626, 637)."
האם בהגנה זו על יד ימינו של האזרח, מגן אמונו המייצגו דרך קבע בפני מוסדות המדינה יש די ? קשה לומר, אך ניכרת ההכרה בצורך ליצור איזון בין הרשויות על ידי ניתוק ניהול המקצוע מהממסד השלטוני, כאשר עורכי דין ינהלו את ענייני המקצוע ואילו הבקרה והפיקוח יוטלו על היועץ המשפטי לממשלה (פרקליט המדינה), ועל שר המשפטים, הכל כמובן לפי העניין, וכאשר לשכת עורכי הדין כפופה לביקורת מבקר המדינה.  

המצב ההשוואתי בעולם, עידן הגלובליזציה כאשר נתונים השוואתיים מהעולם מלמדים גם הם, כי במדינות הדמוקרטיות מוכרת ההבנה והצורך בהגנה על עורכי הדין שזור במוסדות השלטון ובמנגנוני השלטון.

בלגיה
         פרקליטים בשירות הציבורי הנחשדים בעבירות משמעת נתונים לשיפוט משמעתי ואפשר להטיל עליהם סנקציות, כגון אזהרה, נזיפה, השעיה עד לפרק זמן של שנה ושלילת רשיון לתקופה מוגבלת.
         סנקציות אלו יוטלו גם כאשר הפרקליטים התרשלו בתפקידם ופגעו במערכת הצדק וכאשר הם הפרו את חובת הסודיות.
         אם  הסנקציה המתבקשת לפי החשדות היא קלה (אזהרה או נזיפה), ייזום את ההליכים המשמעתיים הממונה על הפרקליט, והוא אף יחקור את המקרה ויכריע בו.
         אם  הסנקציה המתבקשת לפי החשדות היא חמורה (השעיה או שלילת רשיון), המועצה הלאומית למשמעת (National Council for Discipline), שהיא גוף עצמאי, תחקור את המקרה ותמליץ על הטלת עונשים.
         השיפוט הפלילי
         שופט של בית-המשפט לערעורים חוקר את החשדות הפליליים נגד פרקליטים בשירות הציבורי. גם את שאר ההליכים הפליליים נגד פרקליטים אלו מנהל שופט של בית-המשפט לערעורים, ובית-משפט זה אף פוסק את דינם.
         להשלמת התמונה, נציין כי המועצה הגבוהה לצדק (Conseil Superieur de la Justice) דנה בתלונות שעניינן פגמים מערכתיים במערכת המשפט. כאשר תלונה מסוג זה מוגשת, ועדת המחקר והייעוץ של המועצה (Commissions d'avis et d'enquete) תגיש את המלצותיה לפתרון הבעיה לשר המשפטים. המועצה אף רשאית מיוזמתה להגיש לשר המשפטים פתרונות לשיפור המערכת המשפטית.
 
         שבדיה
         הליכים משפטיים ומשמעתיים כנגד פרקליטים בשירות הציבורי מוסדרים בשבדיה בהנחיות התובע הראשי (Instructions of the Prosecutor-General), הנוגעות לטיפול בדיווחים נגד פרקליטים ושופטים (Handling of Reports against Prosecutors and Judges).
         לפי ההנחיות האלה, התובע הראשי עצמו יברר תלונות וחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים המכהנים כמנהלים של זרועות התביעה הציבורית (כמו פרקליטי מחוז ומנהלי מחלקות) או פרקליטים העובדים במשרדו של התובע הראשי, והוא שיטפל בהן.
         תלונות וחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים אחרים בשירות הציבורי יטופלו תחילה על ידי מנהל זרוע התביעה הרלוונטית. הוא יעשה חקירה ראשונית ויחליט בסופה אם דרושים צעדים נוספים. אם החליט כי יש להתחיל חקירה מקדמית או לדווח לוועדת המשמעת הארצית (National Disciplinary Board) – המקרה יועבר לטיפולו של התובע הראשי. הסנקציות שוועדת המשמעת הארצית רשאית להטיל הן אזהרה והפחתה בשכר.
         גופים נוספים המוסמכים לטפל בתלונות ובחשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד פרקליטים בשירות הציבורי הם נציב תלונות הציבור של הממשלה (Chancellor of Justice) ונציב תלונות הציבור של הפרלמנט (Parliamentary Ombudsman). הנציבים רשאים לפעול כתובעים מיוחדים ולהגיש כתבי אישום כנגד נושאי משרות ציבוריות אשר נחשדים בעבירות פליליות, ורשאים להעביר את העניין גם לוועדת המשמעת הארצית לשם הטלת סנקציה משמעתית או כדי שתביע את דעתה בנושא.   
         נציב תלונות הציבור של הפרלמנט נבחר בפרלמנט לכהונה של ארבע שנים, ורשאי להיבחר שנית. הנציב עצמאי בפעולותיו, והממשלה על רשויותיה אינה רשאית להתערב בתפקידו. כל אדם רשאי להגיש תלונה לנציב נגד כל עובד ציבור.
         נציב תלונות הציבור של הממשלה הוא עובד ציבור א-פוליטי, והממשלה ממנה אותו לתקופה בלתי מוגבלת.
         בדוח הממשלה לשנת 2003 הוצע כי ההחלטה להתחיל חקירה מקדמית נגד פרקליט וההחלטה לפתוח נגדו בהליכים פליליים תהיינה בידי נציב תלונות הציבור של הממשלה. הצעה זו נתונה כיום בהליכי חקיקה במשרד המשפטים.

         דנמרק
         השיפוט המשמעתי
         ועדת התלונות על עורכי-דין (The Lawyers Complaints Board), שהקימה לשכת עורכי-הדין של דנמרק ( Danish Bar and  Law  Society) היא הגוף המופקד על בירור תלונות נגד עורכי-דין (גם במקרה זה לא נמסר מידע ספציפי בעניין פרקליטים בשירות הציבורי). 
         ועדת התלונות פועלת בעצמאות מוחלטת, ולשכת עורכי-הדין אינה רשאית להתערב בהחלטותיה.
         לנוכח ביקורת ציבורית שלפיה לא ראוי שבוועדה חברים עורכי דין בלבד, שונה הרכבה בשנת 1982, וכיום יש בה 18 חברים, ובהם שלושה שופטים, תשעה עורכי-דין פעילים וחמישה נציגי ציבור. יושב-ראש הוועדה הוא שופט עליון, וקולו מכריע. אין בכוחם של תשעת עורכי-הדין לזכות את העורך דין הנידון כאשר שאר חברי הוועדה אינם מסכימים לזיכוי.
         ועדת התלונות מוסמכת לדון במקרים של הפרת כללי האתיקה המקצועית וכן בענייני שכר טרחה. תלונה תתברר תחילה בוועדה המחוזית (Board of the Local District), וזו תיתן את המלצותיה לוועדת התלונות. ועדת התלונות אינה כפופה להחלטות הוועדה המחוזית, והיא רשאית להחליט כראות עיניה ולהטיל סנקציות, כגון אזהרה, נזיפה, קנס עד סכום של 27,000 יורו ושלילת רשיון. החלטה זו של ועדת התלונות ניתנת לערעור בפני בית-המשפט לערעורים (Court of Appeal).
         במקרים שבהם התנהגות עורך-הדין מגיעה עד כדי מעילה (embezzlement), תבקש התביעה את שלילת רשיונו של עורך-הדין המועל בבית-משפט פלילי רגיל (ordinary criminal court),[1] ולא תוגש תלונה לוועדת התלונות.     
לסיכום
ללא ספק, ההכרה בחשיבות ההגנה על זכויות האדם, באמצעות שמירה על כללי עורכי הדין, חובתיהם וזכויותיהם בעבור לקוחותיהם, מהווים סממן להתפתחות דמוקרטיה יהודית, במדינת ישראל.
נסיים במאמר תקווה, להמשכה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית עוד שנים רבות, ולתפילת עם ישראל חיי.
לא נותר לנו אלא לייחל, לשיפור מעמדו של עורך הדין בישראל, כשומר זכויות האדם והדמוקרטיה.
.


[1]  יצוין כי הקוד הפלילי של דנמרק קובע שהתנאי לשלילת רשיון עריכת-דין הוא ספק בדבר יכולתו של עורך-הדין למלא כראוי את חובותיו כעורך-דין, או כאשר עצם טיבה של העבירה שעבר עורך-הדין מעידה על כל מי שעבר עליה שאין לתת בו אמון עוד. ככלל, מעילה תוביל לשלילת רשיון, ואילו עבירות אשר אינן קשורות במישרין בעריכת-הדין לא יובילו לסנקציה זו.